מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אישות י״ב:ט׳

9 התנה עמה אחר שנשאה עד שנאמר בה לחוקת משפט. ריש פרק הכותב דף פ"ג ופרק אע"פ דף נ"ו : כתב הראב"ד ז"ל חסרון דעת אני רואה בכאן וכו' שאין לו בו שום זכות עכ"ל: ואני אומר תמיה אני על רבינו הראב"ד בענין זה והנני אביאם לפניך אחת לאחת למען תשכיל. ריש פרק הכותב כתובות פ"ג שנינו הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך וכו' כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יירשנה מפני שהתנה על מ"ש בתורה וכל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל. ואמרינן בגמרא הלכה כרשב"ג ולאו מטעמיה ושאלו מאי ולאו מטעמיה וכו' עד דמסיק תלמודא דף פ"ד אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר ירושת הבעל דאורייתא וכו' ורב סבר ירושת הבעל דרבנן ורבנן עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואקשינן על מסקנא זו באתמהה ומי סבר רב ירושת הבעל דרבנן והתנן רבי יהודה בן בתירא אומר היורש את אשתו יחזור לבני משפחה וינכה מן הדמים והוינן בה מאי קסבר וכו' עד אמר רב לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא וכגון שהורישתו אשתו בית הקברות ומשום פגם משפחה וכו' ומהדרינן בסוף כולה שמעתין רב לטעמיה דריב"ב קאמר וליה לא ס"ל ע"כ אלמא הלכה כרשב"ג לכ"ע ומטעמא דרב וכ"כ ר"י אלפס ז"ל. הנה עיניך רואות כי לשון ר"מ ז"ל כמסקנא דתלמודא דהלכתא כרשב"ג וכטעמיה דרב דירושת הבעל דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ומכאן תכריע ג"כ למעלה בזה הפרק במה שחלק עליו הראב"ד ז"ל לומר שירושת הבעל מן התורה כי הדין עם ר"מ ז"ל בהאי מסקנא וקרא דוירש אותה ריש פרק יש נוחלין אסמכתא בעלמא הוא כמ"ש. ומ"ש ר"מ ז"ל בתחלת דבריו התנה עמה אחר שנשאה מכלל שאם התנה בעודה ארוסה תנאו קיים נגרר אחר הגמרא כמנהגו לגלות מקום מוצאו דגרסינן ריש פירקין ארישא דמתניתין תני ר' חייא האומר לאשתו ומתמהינן וכי כתב לה הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום ופרקינן אמרי דבי רבי ינאי בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר עד דאקשינן אי הכי אפילו נשואה נמי ופרקינן אמר אביי נשואה ידו כידה רבא אמר ידו עדיפא מידה למאי נפקא מינה לשומרת יבם. הנה עיניך רואות שכתב יפה ר"מ ז"ל והוצרך לפרש התנה עמו אחר שנשאה כלשון התלמוד ממש ומה שהוצרך עוד ר"מ ז"ל להביא ראיה וחיזוק מחוקת משפט ג"כ דקדק יפה ליתן טעם קצר לדבר כלומר שזה מבורר בברייתא בגמרא ריש פרק יש נוחלין ב"ב קי"ג דתניא והיתה זאת לכם לחוקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין וכו' כדאיתא התם אע"פ שהיה יכול לעלות על הדעת מה שהקשה ראב"ד תיפוק ליה דהוה דבר שלא בא לעולם הודיעך ז"ל שאינו מן הטעם הזה דא"כ מה לי ארוסה מה לי נשואה ועוד שהתלמוד מעמיד דברי רבא דידו עדיפא מידה וכ"ש שאני רואה גדולות מאלה בהלכות ופריק להו. וגם מצאתי לרבינו הרמב"ן ז"ל בספר הזכות שלו טעמים רבים וטענות גדולות לסתור דברי הראב"ד ואין לי צורך לכותבן ולהעתיקן וידעתי שכל המעיין בהלכה זו בדקדוק יצדיק ר"מ ז"ל וס"ל למימר דאין זה מתנה על מ"ש בתורה אלא. מתנה על הנכסים ומוחלן מדעתו ומרצונו ומה שהיה מקשה הראב"ד ז"ל ודימה לדמותו לירושת אביו או אחד ממורישיו נ"ל שהלך לפי שיטתו לומר שירושת הבעל מן התורה אבל לר"מ ז"ל שפסק שהוא מדרבנן אין קשה כלום ואפילו בלא טענותינו ואע"פ שעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואף כי ראיתי רבינו הרמב"ן ז"ל מחזיק כנגדו גם אני בזה החיבור כתבתי מה שנ"ל בכך ואין צורך לשנות גירסת הרב אלפס בהלכותיו כי זה נכון:

10 ובשאר הדברים עד תנאו קיים. ריש פרק הכותב דף פ"ג ופרק אע"פ דף נ"ו :